קיה קרניבל: שומרת השבת החדשה
כשקיה קרניבל החדשה הופיעה כאן לפני שלוש שנים בעיצוב ויכולות חדשות לגמרי, הזהיר אותי אחד מגיסיי שהחזיק בגרסתה הראשונה משנת ייצור 2007, שלא אתקרב אליה. "מספיק אני סובל עם הקרניבל שלי ומעביר את היום במירוץ בין מוסכים" אמר בכאב "המכונית החדשה בטח זהה וסובלת באותם תסמינים".
הדברים האלו צלצלו באוזניי עוד תקופה לאחר מכן, אבל כששמעתי את עמיתיי לתחום גומרים עליה את ההלל ומדגישים שהקרניבל החדשה "לא דומה, לא כמעט", הבנתי שהלקחים בנוגע לגרסה הראשונה נלקחו בחשבון, וקיה רק יצאה בחוזקה מהמהלך. לפני כחצי שנה, נלהבת מהצלחת הדגם החדש, ערכה קיה מתיחת פנים קלה לקרניבל החדשה, והייתה זו רק שאלה של זמן עד שנבחן אותה כאן עבורכם. כשיצאתי עם הקרניבל לסיבוב ובחנתי אותה במשך יומיים – הבנתי שמעז יצא מתוק. שמדובר בסיפור אחד לגמרי, ושצלקות העבר רק גרמו לקיה להוציא מתחת ידיה רכב פשוט מושלם, כזה שיכול להתברג בראש רשימת הרכבים המומלצים ביותר של המדור הזה.
אז לפני שנצא לדרך ונתן לדברים לדבר העד עצמם, כדאי להצביע על המתחרים. כיוון שמדובר ברכב בעל 8 מקומות אין לו כמעט מתחרים. הישירים מבניהם הם טויוטה סיינה והודנה אודסי – שתי המכוניות מגיכות לארץ ביבוא מקביל בלבד. העקיפים יותר הם שברולט טראוורס שמגיעה אף היא עם שמונה מקומות, אבל מדברת לקהל אחר שמחפש משהו אגרסיבי ובעל נוכחות הצועקת למרחק, וכן סאנג-יונג רודיוס אף הגרסה החדשה שלו שנבחנה כאן בעבר מציגה רק שבע מקומות.
מראה מאופק, יכולות מפנקות
אם להודות על האמת, הרי הקרניבל החדשה על חמש המטרים ואחד עשר הסנטימטרים אינה מרשימה במיוחד ונראית יותר כמו רכב היסעים. לא, זה לא אומר שהיא נראית כמו טרנזיט או מונית שירות, אבל העיצוב שלה מאופק. לאורך כל הדרך, תרתי משמע, התקשתי לשייך בין המראה המאופק והצנוע לבין היכולות המאוד דינמיות ומפנקות של הקרניבל. זו אולי הסיבה שרבים כל כך במגזר החרדי בוחרים בה כמכונית האידאלית. מחד היא מעניקה באמת את כל מה שצריך, אבל מאידך היא מוציאה עיניים. אנשים שלא נהגו בקרניבל או שלא נסעו בה, לא יכולים להבין באיזו מכונית מצוינת אתם מחזיקים. במאמר המוסגר, באחד מדיוני הקבינט האחרונים, נראה אחד השרים מגיע בקרניבל שלו. למתבונן מן הצד זה יראה אולי, אבל כאמור, מי שיודע באיזה רכב משובח מדובר, יבין שאותו שר לא קופח על ידי האמונים על קופת האוצר.
ואם דברנו קודם על אורכה של נשואת כתבתנו, כדאי שנזכיר שרוחבה עומד על קרוב מאוד לשני מטרים. מה שאומר שיש לנו מכונית רחבה משמעותית מהממוצע, וכתוצאה מכך גם נוחה בהתאם.
כניסה פנימה מגלה מרחב נדיב ונעים לעין. שמונת כיסאות עטויים בבד בצבע בז' שמקרין מראה עשיר (בדגם המפואר יותר תמצאו כיסאות מעור ועוד כמה תוספות מעניינות), והם מוצבים בתצורת של שניים מלפנים, שלשה באמצע ושלשה מאחור. כולם, ללא יוצא מן הכלל, ובניגוד לרוב המכוניות שבעת המקומות המצויות כאן בארץ, יכולות להכיל בתוכם גם נוסעים מבוגרים, תוך שהם מביצים לרשותם מרווחי ברכיים ורגליים נאים. וכאילו לא די בזאת, המושבים הגדולים והרחבים הניצבים בשורה השנייה, מתכווצים על עומדם בקלי קלות, כדי לאפשר ליושבים בשורה האחרונה להיכנס למקומם ללא כל מאמץ. מושבי השורה השלישית לעומתם יכולים להיות משוטחים לחלוטין, אם תרצו שתא המטען, הגדול גם כך, יוכל להותיר לרשותכם מקום גדול בהרבה. זה גם המקום להזכיר שהמושב האמצעי בשורה השנייה יכול להיעקר ממקומו לחלוטין, כדי להותיר לכם מקום יותר מרווח במקרה שהרכב אינו מאויש במלואו.
חוויית נהיגה, תא מטען גרנדיוזי
ובחזרה לתא הנהג: ההגה (שעליו מותקנים כמובן לחצני מערכת הבקרת שיוט יחד עם לחצני שליטה ובקרה על האודיו והרדיו), ידית ההילוכים ומסך המולטימדיה דומים לאלו שבכל רכבי ממשפחת קיה, אבל ככלל תא הנהג כולו מזכיר את של רכבים יוקרתיים. מחציתו התחתונה של תה הנהג עשויה גם היא בפלסטיקה בצבע בז' וזו העליונה צבועה בשחור.
ההגה מצופה עור והדשבורד כולו מקרינים תחושה מפנקת אמריקאית. הנגיעות הטכנולוגיות כאן טובה גם היא: מערכת סטארט אנד סטופ, בקרת שיוט אדפטיבית, גג נפתח, חלונות כהים מאחור, ידית הבלם יד חשמלית, מצלמת רוורס מצוינת, בקרת אקלים מפוצלת כמובן, חימום המושבים בקדמיים, כיסא נהג מתכוונן אוטומטית, פתחי אוורור לכל הנוסעים בגג, דלתות צדיות חשמליות, כניסה מארבעת הדלתות על ידי לחיצה על כפתור המותקן על ידי הדלת ועוד… אבל חסרונם של שני דברים צרמו לי כאן, הראשון פחות אבל השני הרבה יותר כיוון שהוא מחויב המציאות ברכבים גדולים: תיקון סטייה אקטיבי מנתיב (כזה המחזיר את הרכב למסלולו בקרה והוא סוטה מנתיבו) וחיישני שטח מת (המזהירים מפני רכב המתקרב אליכם מאחד הצדדים ועלול לגרום לכם לתאונה).
ועכשיו מגיע תורה של חווית הנסיעה, זו שהותירה אותנו עם תחושה של עוד ועוד. זו שנתנה לנו תחושה של נהיגה במכונית אמריקאית (רק מי שניסה, יבין) ושהקשתה עלינו לחזור לטרנטה שלנו: עם מנוע V6 עוצמתי ובשרני בנפח של 3.3 ליטר ו276 כוחות סוס אין פלא שהיה קשה לעזוב את דוושת הגז.
העוצמה, הזריזות, התחושה הבשרנית ליוו כל רגע ורגע מהנהיגה, והרגשתי כאילו אני נוהג על מיני-וואן אמריקאי בחוצות בורו פארק. וכעת הגיע תור סיקורם של תא המטען ומיכל הדלק. למרות שמדובר כאמור ברכב גדול וכוחני, התפלאתי לראות שהוא שותה רק ליטר דלק לכל 10.1 קילומטרים. תא המטען השאיר אותי משתומם עוד יותר: לא פחות מ 960 ליטרים, וכל זאת בשעה שכל מושבי הקרניבל פתוחים לרווחה.
באופן אישי, הטענתי שם עגלת תאומים מגושמת, מזוודה בינונית וכמה שקיות, וכולם נכנסו בצורה מופתית ומסודרת. הסוד הקטן של קיה הוא ניצול לעומק של תא המטען – כלומר הוא מחזיק מרחב גדול מאוד מתחת לשפת ההטענה. בטח עניין של זמן עד ששאר החברות יאמצו זאת לטובתן, כמו גם לטובת כולנם.
כתבה זו נכתבה על ידי שלמה השקוביץ מהעיתון החרדי המבשר
